פסק-דין בתיק ת"ק 006083/03

פסק דין זה ניתן בהמשך לדיון אשר התנהל במעמד הצדדים ובהמשך לתביעה שהגישו התובעים בעקבות תאונת דרכים שאירעה בצומת יהוד, ביום 11.11.02, תביעה בסך כולל של 3,447 ש"ח, 1,707 ש"ח בגין השתתפות עצמית, כינון בסך של  130 ש"ח , השתתפות עצמית בגין ירידת ערך בסך של 1,110 ש"ח, והפסד זמן, טרחה, ועוגמת נפש בסך כולל של 500 ש"ח.

התובעים טענו בכתב התביעה כי בעת התרחשות אירוע התאונה, נהגה התובעת 2 אשת התובע 1  שהינו הבעלים של רכב מסוג רובר 416 מ.ר. 17-409-50, וכי הנתבע 1 היה במועד קרות התאונה הבעלים ו/או המחזיק ברכב מסוג איסוזו (טנדר) מ.ר. 19-892-97 כאשר הנתבע 2 עבד אצל הנתבע 1 ונהג ברכב הפוגע.

התובעים הוסיפו וטענו כי, עת עצרה התובעת 2 ברמזור אדום בצומת יהוד, הגיע במהירות מופרזת מאחורי הנתבע 2, אשר לא הספיק לעצור, ניסה לסטות לימין הרכב, ובתוך כך פגע ברכב התובעים מאחור, בצידו הימני האחורי של הרכב, ועקב כך נגרם נזק לרכב התובעים.

התובעים הוסיפו וטענו כי התובע 1 פנה, באמצעות המבטחת, לנתבעת 3 בדרישה לפצותו בסכום נזקיו, אולם דרישתו נענתה בסירוב.

נוסף לכך טענו התובעים כי הנתבעת 3 חייבת לפצותם מכח היותה מבטחתו של הרכב בעת התאונה לפי פוליסה מס' 00000364064619/02.

הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו הכחישו את הנסיבות לקרות התאונה ואת אחריותם לקרות התאונה.

הנתבעים טענו כי, בתאריך הרלוונטי נסע הנתבע 2 בנתיב לנוסעים ישר בכיוון הנסיעה, ורכב התובע 1 נסע משמאלו בנתיב לפניה שמאלה בלבד, לפתע סטה רכב התובע לנתיב נסיעת רכב הנתבע 2 ופגע בצידו השמאלי של רכב הנתבעים וכך אירעה התאונה.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי, התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין "הפסד זמן","טרחה", שכן, ראשי הנזק לא פורטו ולא הוכחו ולפיכך אין לפסוק אותו סכום לתובע.

הנתבעים טענו כי התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין "עוגמת נפש" שכן אין המדובר בתביעה לנזקי גוף, וכי התובעים לא צרפו לחוות דעת השמאי את תמונות הנזק המקוריות אשר מהוות מסמך מהותי ולכשתמסרנה התמונות, הנתבעים שומרים לעצמם את הזכות לתקן את הגנתם.

הנתבע 2 הגיש כתב תביעה שכנגד, ובמסגרתו תבע סך כולל של 3,500 ש"ח כאשר נזקיו כוללים, דמי השתתפות עצמית, כינון, ירידת ערך לרכב, נסיעות והפסד יום עבודה.

התובעת הגישה במעמד הדיון לבית המשפט, את תמונות הנזק המקוריות.

התובעת העידה כי, רכב הנתבע 2 התנגש בה בעוצמה, וכי הנתבע 2 ניסה לסטות ימינה ככל הנראה כדי לא לפגוע ברכבה ופגע עם הצד השמאלי קדמי של רכבו ברכב התובעת בצד האחורי הימני.

התובעת העידה כי, הנתבע 2 יצא מרכבו והתנצל בפניה, וטען כי נסע מהר מדי, ולכשעצרו הצדדים בצד הדרך הנתבע 2 ביקש מהתובעת לחתום על כך שסטתה שמאלה משום שאם לא תחתום יפטרו את הנתבע 2 מעבודתו, והתובעת סירבה לעשות כן.

הנתבע 2, העיד כי היה במהירות של 60-70 קמ"ש וכי התובעת התבלבלה בדרכה ונכנסה לנתיב נסיעתו ועל כן ניסה לברוח ימינה אך היו כלי רכב במקום וכתוצאה מכך נכנס ברכב התובעת 2, ופגע בה מאחור.

הנתבע 2 העיד כי, לאחר אירוע התאונה התובעת טענה כי היא מודעת למעשיה ולפיכך ביקש ממנה לחתום כי היא אכן מודעת למעשיה, ולטענת הנתבע 2 התובעת הסכימה, אך לאחר שיחת טלפון שניהלה התובעת חזרה בה מהסכמתה.

נציג הנתבעת 3 סיכם את טענותיו וטען, כי מדובר בגירסה מול גירסה והפנה לתמונות הנזק אשר לטענתו מאששות את גרסת הנתבעת וביקש לפסוק לחובת התובעת.

התובעת טענה בתגובה, כי לא ראתה תמונות של הנזק שנגרם לצד הנתבעים ואינה יודעת אם הנזק שייך לתאונה הזו.

התובעים טענו בכתב התביעה כי, כתוצאה מאירוע התאונה נגרמו לרכב התובע 1 נזקים כספיים בסך כולל של 14,691 ש"ח על פי חוות דעת שמאי, ובגין סירוב הנתבעים לתשלום סכום התביעה נאלץ התובע 1 לשאת בהוצאות.

הנתבעים בכתב הגנתם טענו, כי התובעים לא הוכיחו ולא פירטו את ראש הנזק ואף לא הוכיחו את הנזקים להפסד זמן, טירחה, ועגמת נפש, ואכן לא הוגשו ראיות נוספות בתמיכה לטענות הנ"ל.